|
|
242 פרק שלושה-עשר זו, וכן גם מסגרות התעסוקה המרובות ושעות העבודה הרבות שלהן היו מחויבות . לעומתן המטפלות הוותיקות, שהתמידו בעיסוקן עשרים שנה ואף למעלה מזה, עתותיהן היו בידיהן, והיה לנו קל לתאם מפגש בשעות מגוונות ובגמישות רבה . העובדות הוותיקות נטו לצמצם באופן ניכר את השעות שהן הקדישו למפגשים קליניים עם מטופלים, לעומת המטפלות הצעירות יותר . התמודדותן עם השחיקה לא באה לידי ביטוי רק בצמצום היקף שעות העבודה הקליניות אלא גם בניהול הזמן — בגמישות לוח הזמנים שלהן ושליטתן בו ובעיסוק בהיבטים אחרים של המקצוע כמו הדרכה והוראה . המסקנה הזו גובתה במילותיהן של המטפלות עצמן . כך למשל סיפרה ליאת, קלינאית תקשורת : "מאז שיש לי ילדים — זה התחיל כשלא היה לי איפה להשאיר אותם, הבנתי שאני פשוט לא יכולה להשקיע שנים-עשר חודשים בשנה, אני לא יכולה . אני כל כך שקועה ואני לא יכולה . יש לי מטופלים של עשר שנים, אני חייבת רגע להישאר בשלי בלי לחשוב על מישהו אחר כל הזמן, זה נורא קשה כל הזמן להיות שאוב לכל כך הרבה אנשים . " גם נעמה, קלינאית תקשורת, הבינה שהמשאבים הנדרשים להתמדה בעיסוקה עשויים להביא לשחיקה עד כדי עזיבה ש...
To the book |
|
|