|
|
190 פרק עשירי עבורו, כלי שיאפשר לו לתקשר עם סביבתו בחיי היום-יום שלו . יום אחד שיתפה אמו של תומר את איילת בחוויה מאירוע משפחתי רב משתתפים שבו נכחו תומר וכל בני משפחתו . לאירוע הזה, כך סיפרה האם לאיילת, הגיע תומר ללא לוח התקשורת שנבנה עבורו . איילת תפסה את היעדרו של כלי התקשורת שיצרה בעצמה כתחושת כישלון אישי שלה, וכך ביטאה את תחושותיה : לאירוע הזה האמא לא הביאה שום עזר תקשורת . באותו הרגע חשבתי שאני מתה, באמת . כן, עבורי זה היה כישלון מאוד גדול, כי כבר כמה שנים אני עובדת עם הילד הזה, ובסופו של דבר, כשזה מגיע לרגע האמת, האמא לא רואה בזה חשיבות . איך יכול להיות שהוא יעבור כזאת חוויה והפה שלו יהיה סתום ? הוא לא יכול לשאול שום דבר, הוא לא יכול להגיד שום דבר . הוא לא יכול להיות שותף מלא בחוויה הזאת כי הוא לא יכול לתקשר עם אף אחד . זה היה כישלון מבחינתי, כישלון מהדהד . אני מבחינתי עשיתי עבודה לא מספיק טובה, אם בסופו של דבר אין הכללה של המעשה לחיי היום-יום של הילד . אם בסופו של דבר, ברגע האמת, כשיש אירוע כל כך משמעותי בשבילו, הפה שלו סתום — אני פישלתי . מישהו פה לא הבין משהו עד הסוף . לא הצלחת...
To the book |
|
|