|
|
72 פרק שלישי הייתה עשויה להיות משאלת לב של האם שלא התגשמה ועל כן היא מייעדת אותה לבתה . לא פעם בראיונות צוינה ההשפעה הזו בביטויים שונים — "במקרה אמא שלי אמרה" או "יש לאמא שלי חברה" — כדי לחזק את הממד האקראי בבחירת המקצוע, ביטוי לאי-קבלת אחריות מלאה על ההחלטה והעברתה לאם או לאב, כשיקוף לחוסר ההחלטיות שאפיינה את המרואיינות בגיל הצעיר שבו נדרשו לבחור במקצוע לחיים . דוגמה לכך הוא סיפורה של דנה, מרפאה בעיסוק : "בטיול הגדול שלי הגעתי לניו זילנד, וההורים שלי באו לבקר אותי שם — יותר כדי לשכנע אותי שאני צריכה לחזור . הם באו אליי . ושם אבא שלי עשה לי שיחה כדי שלא אגמור כמו סבתא שלי שלא ידעה לחתום על צ'ק . הם פשוט שיגעו אותי ואז אמרתי להם : 'את יודעת מה אמא, תרשמי אותי למה שבא לך, רק תרדו לי מהראש . אם יתחשק לי אני אבוא ללמוד . ' היא רשמה אותי לריפוי בעיסוק, יש לה ( לאמא שלי ) חברה מרפאה בעיסוק . " אם כן, הבחירה במקצועות הטיפול התפקודי מספקת את השאיפה המסורתית של הורים לילדיהם ש"יהיה לך מקצוע" . הגישה המסורתית הזו נוגעת לרכישת מקצוע מוגדר המאפשר פרנסה קבועה ואף אוטונומיה כלכלית במידה מסוימת ומותא...
To the book |
|
|