|
|
38 פרק שני אני זוכרת שבאחד האשפוזים שלי כנערה, אחרי ניתוח שעברתי, היה אתי ילד שנזקק לתת"ח [ תקשורת תומכת חליפית ] . זו פעם ראשונה שנתקלתי בזה, אבל די מהר הבנתי שככה הוא מדבר . כדי לתקשר אתו ציירתי לו איזה משהו, ואני לא ציירת דגולה . ההורים נורא העריכו את זה, הם חשבו שציירתי להם ציור ותלו אותו . אבל מאז ישב אצלי איפה שהוא בראש שיש דבר כזה תקשורת שהיא אחרת מתקשורת של דיבור, ונזכרתי בזה בלימודים של הפרעות בתקשורת . קוראים לזה תת"ח, ומה שעשיתי היה לוח תקשורת . גם נורית, קלינאית תקשורת, שיתפה אותי בחוויה מוקדמת של מפגש עם חברה עם לקויות מורכבות בשנות נערותה : "הייתה לי חברה חירשת לאורך כל התיכון, שישבתי לידה ועזרתי לה . היא בחורה מבריקה שאחר כך עשתה צבא ולמדה באוניברסיטה . אני גם התנדבתי עם נכים בתיכון . " דנה, מרפאה בעיסוק, בעלת ותק של שלושים שנה, סיפרה גם היא : "הייתי מהצהרים עד הלילה בתנועה [ תנועת נוער המתמקדת בקשרים של בני נוער עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים ] . היינו הולכים ומתנדבים כל היום עם אנשים עם צרכים מיוחדים . אני זוכרת שהיה ילד אחד עם פיגור ושיתוק מוחין ובימי שישי היינו הולכים ל...
To the book |
|
|