פרק חמישה עשר: לספר סיפור בעידן הפרעת קשב

178 עושים סיפור מתקיים לו דו קיום אמיתי בלא מעט מקומות במדינה, שיוצר אינטראקציות בין הקהילות, בעסקים, באירועים או בבתי חולים . כך או כך, הבנתי שהפעם עליי להתחיל, ואולי בכלל לנהוג, באופן אחר . הבנתי שאני צריך הרבה יותר אנרגיה, ושכדאי לנסות לעשות משהו קצת אחר . לא פעם אני מקבל את התחושה שאיש אינו שומע את האחר, והעולם נהיה רועש יותר ויותר . אם בעבר הייתי שומע מהצד המזרחי של פתח תקווה כל אופנוע שיוצא מבית החולים בילינסון, היום אני לא שומע מה קורה בחדרים הנוספים בבית שלי . פתחתי ותיארתי במילים קצרות ואובייקטיביות את מה שמתחולל בחוץ, בכמה משפטים קצרים, ואז הנחתתי : "למרות המהומות שבחוץ אנחנו נספר פה סיפורים . אתם שואלים איך זה יכול להיות ? תיכף תראו ! " הרעיון שנרקם במוחי היה חדשני גם עבורי, אבל הייתי משוכנע בהצלחתו . במובן מה, זה היה רעיון של עידן הפרעת הקשב, של שנת ,2023 רעיון שככל הנראה לא היה עולה לו לפני עשור, ובטח לא במאה הקודמת . מה הוא היה ? לא רק אדם אחד יעלה על הבמה ויספר את סיפורו, אלא שניים, ביחד ; לא אחד שנכנס לדברי האחר, לא שניים שמדברים יחד, אלא שניים על הבמה, כל אחד עם סיפור ...  To the book