פרק תשיעי: התחלה, אמצע וסוף

122 עושים סיפור ראינו שהכול דולף — מים על הרצפה . אתם לא תאמינו, אי אפשר היה להיכנס לשירותים . אז אמא החליטה : גמרנו ! מי שרוצה ללכת לשירותים צריכה לנעול מגפיים . ואתם יודעים מה, עד היום כשאני מתעוררת בלילה, חסרות לי מגפיים . אני מפחדת שהרצפה רטובה . זו דוגמה לפתיחה טובה ואמצע טוב, אבל אין לסיפור "נעילה" . צורת נעילה אחת היא לומר משהו בנוסח : ולמה אני מספרת את הסיפור הזה ? איך פותחים סיפור ? כאמור, לסיפור בנוי היטב יש נושא מרכזי ואמירה המבדילים אותו מבדיחה . האמירה בסיפור הקודם יכולה להיות : אני עדיין מחפשת את המגפיים כדי לא להרגיש רטובה, למשל, כי המגפיים יכולים להיות מטאפורה להרבה דברים, כך גם המים הדולפים . כמו כן, חשוב לשאול : מהי הסיטואציה הדרמטית ? מה קרה ? מי נגד מי ? מה היה בסיפור הזה ? איזו התנגשות ? ראשית, יש לשים לב לפרטים : 1974 הייתה שנה טראומטית לרובי המספרת, אבל בעצם לכל המדינה . זה היה מיד אחרי מלחמת יום כיפור, אז חל סדק גדול בחברה הישראלית שלתוכו הגיעה הילדה רובי ; זאת העלילה הכללית . יש בה דמויות דרמטיות, יש מקום דרמטי — מבשרת ציון באותו זמן הייתה מקום שונה לגמרי מכפי ...  To the book