פרק שישי: האני המספר

האני המספר 91 בכך שאני מעודד אדם לספר את סיפורו על הבמה, הוא נעשה מנהיג . אני יוצר מנהיג בלי להגיד לו שהוא צריך להיות מנהיג . המספר כיוצר בתיאטרון הקהילתי, וכמספרי סיפורים גם יחד, אנחנו למעשה יוצרים יש מאין . אנחנו כמו מקדשים את עצמנו כבעלי יכולת ליצור משהו שלא היה קודם . ליצור באופן שכזה זו מנהיגות . בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים יצרנו הצגות תיאטרון קהילתי בשכונות ברחבי הארץ . אומנות מספרי הסיפורים צמחה מתוך התיאטרון הקהילתי בארץ . המטרה הראשונית הייתה להביא את סיפורם של אנשי הקהילה אל הבמה . ללא תפאורה מיוחדת, ללא תלבושות וללא תזמורת . באחת ההופעות ישבה מולנו אישה שהטיחה בי טענות מורכבות : "למה אני צריכה לשיר ולרקוד וללמוד בעל פה דברים שכתבו לי ? למה אני צריכה להיות קשורה לתפאורה, לתאורה, לכל מיני הוראות בימוי כאלה ואחרות ? למה אני בכלל צריכה את כל מה שמסביב, תלבושות, איפור וכל מה שהתיאטרון שלך מבקש ממני ? בחייאת יוסי, תן לי חופש לספר את הסיפור שלי . אני מבטיחה לך שזה יעבוד ! " וזה עבד, ועוד איך עבד . היא עלתה לבמה, לקחה כיסא והתיישבה עליו . היא שתקה, הקשיבה לסביבתה, הישירה מב...  To the book