פתח דבר: יוסי אלפי

16 עושים סיפור בכל פעם שחזרתי הביתה והתחלתי לספר היה אבי נוזף בי, "אתה לא יכול פשוט ללכת ולחזור בלי דרמה, בלי קטסטרופה, בלי שמשהו ייפתח ובלי שמשהו ייסגר, בלי לספר סיפורים כל הזמן ? " אבי היה איש שהבין את פירושה של המילה, אבל הוא אף פעם לא ראה את התמונה שמאחוריה . כשהייתי בתיכון ושיחקתי את דמותו של הרפגון, ניגש מנהל בית הספר לאבי ואמר לו בהתרגשות ובגאווה, "מר אלפי, הבן שלך נבחר לשחק בתפקיד הראשי בקמצן של מולייר . " אבי הנהן, וכעבור רגע אמר לי בטון נמוך, "אתה עושה לנו בושות במשפחה ! למה קמצן, למה ? אנחנו קמצנים ? " בילדותי לא הבנתי למה אני תאב כל כך לספר סיפורים . לא הבנתי שבשל היותי ילד שביעי במשפחה של עשרה ילדים עליי למצוא את מקומי, כלומר לגרום לאחרים להקשיב לי . לספר סיפורים הייתה הדרך היחידה שלי . ככל שהתבגרתי כך גם התפתחה אצלי היכולת לספר סיפור . אז לא היו לי שיטות או טכניקות שאפשר להיעזר בהן במלאכת סיפור הסיפורים . למעשה, המצאתי שיטות שונות תוך כדי תנועה, אבל דבר אחד הבנתי — שבאמצעות הסיפור אצליח לזכות בתשומת לב . כך נעשה הסיפור כלי המאפשר לי להשיג מרחב מחיה, המאפשר לאחרים לראות או...  To the book