מבוא: פרופ' אדיר כהן

12 עושים סיפור מספר את חייו . סיפורנו בידינו, וביוצרנו את חיינו אנחנו בוראים אותם, כותבים את חיינו כמעשה יצירה . יוסי מתנה אהבים עם הקהל שלו, ובגישתו מקיים את המודל של גישה במודל אהבה, שראשיתו פגישה, המשכו גישה וסיומו . . . שה ! הוא לומד את קהלו, מכיר אותו, מבקש להגיע אליו ובהמשך נרקם סיפור האהבה החם והמחבק . הקורא את ספרו והמאזין לסיפוריו רואה תמיד שה"אני המרפא" שלו הוא יוסי . יש לו חותם משלו, נוסח משלו, ניגון משלו ואופי מיוחד של תקשורת . טיפוחו של האני המספר הוא אחד ממטרותיו של ספרו . יוסי הוא מספר חברתי החש את החברה בכל רמ"ח איבריה ושס"ה גידיה . ממנה הוא בא, בה הוא חי ואותה הוא מטפח . בה בשעה שהוא חבר הוא גם מנהיג . הוא אינו נגרר אחר הדברים אלא מנהיג אותם ומוליך את הסיפור ביד רמה . יוסי אינו רק תיאורטיקן של הסיפור אלא אדם מעשי מאוד . הוא מביא שורה ארוכה של עצות הלכה ומעשה, בהן הוא מדריך את המספרים והקוראים בדרכי נועם . ואכן, העצות מעולות ומסייעות בידיהם להבין את מלאכת הסיפור כמעשה יצירה הדובר אל סקרנותו של השומע, אל ליבו, אל מחשבתו והזדהותו . ובסיומה של רשימתי הרשו לי להקדיש ליוסי ש...  To the book