שער שישי: העולם שבפנים

165 עמודים כחולים לשמים אחר צהריים אחד, כשהיינו בערך בני שש-עשרה, עמדנו דני, קקי ואני במגרש החול הקטן של גינת דבורה . כנראה שהתחלתי לדבר על כדורגל, כי שיחקתי במגרש הזה מאז שהייתי בן שבע, ובזמן שדיברתי, קקי הרים רגל ודפק לי בעיטה, וואלה לתוך הביצים . התלבש לו בול על גב כף הרגל . אם זה היה פוגע בכדור זה היה עף לחיבורים, אבל זה פגע בי והעיף אותי . מעל הראש נפתחו שני עמודי תכלת שקופים, ואני טיפסתי בין שניהם למעלה, כאילו הם איזו מעלית מפוצלת ואני בעצמי שני חלקים מתוך שלם . למעלה ראיתי יופי וזוהר ובוהק שאני מרגיש בחזה עד היום כשאני נזכר בזה, ופגשתי את עצמי, וניהלתי עם עצמי שיחה על משהו חשוב שאני לא בדיוק זוכר . אני רק זוכר שלמעלה חיכה לי מישהו או משהו שקראו לו דנתו . מאז פגשתי אותו פה ושם, וניהלנו כמה שיחות . הוא מין "אני עליון" כזה . נחתּי לקרקע המציאות כשדני וקקי ניסו להבין אם אני בסדר . קקי התרוצץ מסביבי והתנצל את הנשמה שלו, ואני קמתי משם בין שני העמודים, יודע שיש פיצול בין פה לשם ויש המבט הזה ויש המרחב שבקומה העליונה של מעלית עמודי התכלת . 166 בגיל שלושים ותשע שוב ריחפתי אל עמודי התכלת ז...  To the book