שער רביעי: מאיפה באים השירים

92 רואים שלא רואים כל כך מעט נחוץ, כל כך הרבה צריכים נעים, נעים, נעים אובדים ביחסים בספינת האהבה רק שידורים חוזרים . ואלו הימים, הלב על מנעולים ממיר את הכאב בכאב של אחרים . הלב על מנעולים, הולכים ושרים, המנון לאדישות – "כל עוד בלבב" הולך לאיבוד . רואים שלא רואים בים של חורים השלם תמיד גדול מסך החלקים . שלי שלו שלך, שלך שלא שלי זה לא משנה, אתה בסך הכול כלי . אתה ואני – "זה לא משנה אמרו את זה קודם" – בסך הכול כלי . אם תקשיבו להקלטה תגלו שהשיר מתחיל מתוך כאוס של תופים, פסנתרים וכלי נשיפה, נכנס לגרוב של השיר, ואז יש ברייק קטן, ורק אז מתחילה המנגינה וברי נכנס לשיר . כשהוא מתחיל אותו, הוא מגלגל בקלות את המילים בין השפתיים לשיניים, וכמעט מרגישים את הלחות בריאות ובגרון שלו ; המקצב ממסטל, וברי נותן לו לטלטל את השירה שלו . זה מרגש להקשיב לו . כשברי גומר לשיר, רֵע מוכיח יוצא לסולו תופים ממושמע אבל אינטנסיבי מאוד, ומעליו שירה גבוהה ורחוקה . הסולו לא קצר, אולי ארוך יותר מהחלק עם השירה, ומעליו מנגינת פסנתר שכמו מהרהרת מעל כל הקטע . זה נשמע כאילו השיר הגיע מהאין-סוף ונספג לשם שוב . זה לא 93 ייאמן כמה...  To the book