"וזה באמת יותר ממה שאפשר לשאת": על הניסיון להיחלץ מן המלנכוליה

מֵעבר למלנכוליה : "הכוח הממית" של "הכוח האחר" 177 בחיוכו ה"מאודמאוד מקסים" של מאירוביץ מסתתר משהו אלים ומכלה, וגם כאן חוזר מוטיב קטיעת הרגליים . אולי זו הסיבה שכאשר א . מספרת על החלום, אומרת לה הנדל : "אל תגידי את זה לעולם" ( 103 ) . חלומה שלה, המופיע מעט לאחר החלום של א . , קשור אף הוא למאירוביץ : "הלילה חלמתי שהלכתי ברחוב והתנפלו עלי שני בריונים, וצעקתי להם : בעלי פה, בעלי בא, והיה שם איזה כוך, וצבי יצא מתוך הכוך, והתעוררתי שטופת זיעה" ( 108 ) . החלום, שנחלם ב- 1982 לדברי הנדל, מעיד על היעדר היכולת להיפרד ועל נוכחות הרפאים של מאירוביץ, הממשיכה ללוות את הנדל בערות ובשינה גם שנים לאחר מותו . טיוטותיו הרבות של הכוח האחר כוללות תיאורים נוספים של חלומות . באחד מהחלומות הללו מדמיינת הנדל כי "ערימת הניירות" שלה, כלומר הטיוטות של הספר, עולה באש, ומתוך האש מפציעה לפתע דמותו של מאירוביץ ( ארכיון הנדל, 5 - 1 : ,37 69 ) . אומנם החלומות מביאים עימם את דמותו החיה של מאירוביץ, אך לצד זאת יש בהם תמיד משהו מטריד ואלביתי — החל ברגליים הקטועות של א . ושל הנדל עצמה, וכלה בדמותו של מאירוביץ, המופיעה לפתע...  To the book