"אי אפשר לברוח ממנו": "גרעין הקול" של האחר האבוד

"חיכית פעם למישהו ? " : על הנובלה הגנוזה "כרטיסים לסמי דייוויס" 125 קולו, שאותו שמעה בטרם ראתה אותו : "היא [ מירה ] אמרה שכאשר היתה ילדה האמינה רק בכוכבים נופלים ובקולות . אבל כוכבים נופלים לא היו לה מזמן, ונשארו לה רק הקולות . הוריה לא אהבו זה את זה, אמרה, והיו רבים . ותמיד שמעה את קולותיהם רבים . כשהכרתי את יוחי הכרתי קודם את קולו, אמרה . ישבתי באיזה מקום, שמעתי אותו בחדר השני, מדבר . וזה שנשאר לי . קולו" ( ארכיון הנדל, 5 - 3 - 8 : ,37 12 ) . אם כן הקול הוא גם מה שנשאר אחרי האובדן של יוחי, אבל גם מה שהיה שם לפניו, מה שקיבל נוכחות עוד לפני המפגש פנים מול פנים . בארת חזר להרהר ב"גרעין הקול" בעקבות מות אימו, כפי שהוא כתב ביומן אבל : "דבר מה מוזר, קולה שאותו כה היטבתי להכיר, שאומרים כי הוא עצם גרעין הזיכרון ( 'נימת הדיבור היקרה . . . ' ) , איני שומע אותו . כעין חירשות מקומית . . . " ( בארת ,2010 22 ) . ובכל זאת, הוא שמע בתוכו שוב ושוב את פנייתה של אימו אליו — "ר' שלי ! ר' שלי ! " ( שם, 176 ) , "רולאן שלי ! רולאן שלי ! " ( שם, 227 ) , "ר' שלי, ר' שלי" ( שם, 251 ) ; מילים שהיו "אחת האמירות...  To the book