"המקום הריק" של יהודית הנדל בהיסטוריוגרפיה של הספרות העברית

16 מבוא בהעתק ששלחה לעוזי שביט, שהיה מנכ"ל ההוצאה, הוסיפה הנדל בכתב ידה בסיום המכתב המודפס : "זה הכאיב לי מאוד, עוזי, ופגע בי מאוד" . בשנת 2005 הנדל כבר הייתה, לכאורה, סופרת מבוססת שזכתה להכרה ולהערכה . היא החלה את דרכה הספרותית בתקופת "דור תש"ח" ; סיפוריה הראשונים פורסמו מראשית שנות הארבעים בעיתונים ובכתבי העת של התקופה, וספר הביכורים שלה אנשים אחרים הם פורסם ב- 1950 . עם זאת, היא המשיכה לכתוב ולפרסם ונשארה סופרת ידועה ורלוונטית גם בדורות הספרותיים שלאחר מכן : עד לשנת ,2005 שבה נשלח המכתב המצוטט, פרסמה הנדל תשעה ספרים ; ספריה המוקדמים משנות החמישים והשישים זכו משנות התשעים ואילך למהדורות מעודכנות וחדשות ; והיא זכתה בכמה וכמה פרסים ספרותיים חשובים, ובראשם, כפי שנזכר במכתבהּ, פרס ישראל לספרות ( 2003 ) . אם כך, מדוע חשה הנדל עלבון כה צורב מהשמטת שמות ספריה מדפיו של מוסף ספרותי והרגישה צורך להזכיר, גם לשניים מסוכניה הספרותיים המובהקים ( פרי ושביט ) , את חשיבותה ואת ההכרה שיצירתה זכתה לה במרוצת השנים ? אומנם אפשר להתייחס אל תחושת המחיקה ( המאוחרת ) של הנדל, שעליה מעידות מילותיה במכתב המצוט...  To the book