|
|
58 שמית קדוש מאוד נכתב על הנושא מנקודת המבט של הפסיכותרפיה הגופנית ( , . Endrizzi et al 2016 ) בפרק זה אדון באתגרים הכרוכים במפגש עם האדם הנוטה למות במרחב הטיפולי, ואדגים כיצד גופו של המטפל יכול לשמש הן ככלי אבחנתי והן כבעל תפקיד משמעותי בטיפוח ויצירת קשר אנושי מרפא וחיוניות בצלו של המוות המתקרב עד כלות הנשימה פחד המוות הוא נושם בכבדות, כל שריר ושריר בגופו נוטל חלק במאמץ הבלתי אפשרי כדי להמשיך ולנשום "הכול יהיה בסדר", הוא ממשיך ומחייך כהרגלו ירון ( שם בדוי ) , איש הייטק בכיר, בן ,65 מעל לעשר שנים מתמודד עם אי-ספיקת לב קשה אל מול מצבו הרפואי ההולך ומתדרדר, וחוסר האונים אל מול הסטטיסטיקה שאינה בעדו, הוא ממשיך ונלחם, לא מרפה הוא נאבק על שאריות של כבוד ועל רסיסי תפקוד שנותרו, חושש לחשוף את פחדיו ועוטה כסות על חולשתו וסבלו שלא יראו, שלא ידעו, שיחשבו שהכול בסדר זה כבר כמה חודשים שאנו נפגשים הוא נראה נינוח ושלו, פעם אחר פעם חולק איתי את הצלחותיו לאורך הקריירה, וכל שביב של פגיעות שלרגע מבליח בשדה בינינו, מתפוגג כלא היה בטרם נגענו בו אני מתמלאת בתסכול אל מול הפער ההולך וגדל בין זעקת גופו הנוכחת...
To the book |
|
|