במקום סיכום

192 מחקר מדיניות 198 | חופש המחאה וחופש ההפגנה — עתיד דמוקרטי לשריד מנדטורי ? החודשים האחרונים, שבמהלכם נכתב מסמך זה, הוכיחו פעם נוספת מושכלות יסוד . על רקע חולשת הפרדת הרשויות בישראל, יכולתה המוגבלת של הכנסת לבלום מהלכי הממשלה וקואליציה וההתקפה הארסית על בית המשפט העליון והייעוץ המשפטי לממשלה — כל אדם המשתתף במחאה הציבורית הופך למעין רשות רביעית . ובהתקבץ והתאסף בודדים רבים — בכוחם לאתגר את הממשלה ולשקף רצונות ואינטרסים שלא באו לידי ביטוי מספק במנגנון קבלת ההחלטות, כלומר בבחירות . עניין זה נכון במיוחד בעת חירום, כשכוחה של הרשות המבצעת הולך וגדל לנוכח השימוש בתקנות שעת חירום, העברת מוקד קבלת ההחלטות לקבינט מצומצם והניסיון הכולל להשתיק ביקורת ציבורית עד ״שש אחרי המלחמה״ . דווקא בעיתות חירום גובר החשש שייעשה ניסיון להגביל את חופש הביטוי ואת זכות ההפגנה, ובה בעת, יש חשיבות גוברת למתן האפשרות להשמיע ביקורת ציבורית . בחברה מפוצלת ומקוטבת כמו החברה הישראלית חיוני שהתרבות הפוליטית והאווירה הציבורית יהיו מחויבות לחשיבות העליונה של חופש הביטוי בשיטה הדמוקרטית, ודווקא ביחס לביטויים קשים, צורמים ...  To the book