תקציר

8 מחקר מדיניות 198 | חופש המחאה וחופש ההפגנה — עתיד דמוקרטי לשריד מנדטורי ? בזמן אמת . להפגנה — כאקט של התנגדות לשלטון — יש חשיבות רבה מבחינת האזרחים, והיא ביטוי לכך שהציבור ( על גווניו השונים ) הוא-הוא הריבון האמיתי במדינה . הזכות להפגין חיונית במיוחד למיעוטים ולקבוצות שהפוליטיקה הדמוקרטית הממוסדת, המבוססת על הכרעת הרוב, עלולה להשתיק . במחקר זה אנו סוקרים את המסגרת החוקית של הזכות להפגין בישראל, המוסדרת בדברי חקיקה, בנהלים ובפקודות . כפי שמתבהר מסקירה זו, ההסדרה החוקית של הזכות להפגין היא ארכאית וחסרה מאוד : הזכות אינה מוסדרת בחקיקת יסוד ( בסתירה חדה לרוב רובן של החוקות בעולם ) , והיא אף אינה מוסדרת הסדרה פוזיטיבית בחקיקה רגילה . עיקר ההסדרה מצוי בחוקים ובפקודות בעלי שורשים מנדטוריים, והם משקפים הכרה מוגבלת בלבד בזכות להפגין . כך, לדוגמה, פקודת המשטרה דורשת קבלת רישיון לעריכת הפגנה, להבדיל מהמגמה העולמית המסתפקת במתן הודעה מראש על הכוונה לקיים הפגנה ; המסגרת החוקית הקיימת מטילה הגבלות למיניהן על המקומות שבהם מותר להפגין ( רחבת הכנסת, שדות תעופה ונמלים ימיים, בתיהם של נבחרי ציבור ועוד ...  To the book