פרק טו על הצירים או הנציגים

ז ‘ אן - ז ‘ אק רוסו 140 275 מילת עבדים היא ; אין היא מוכרת בפוליס . במדינה " מימון " חופשית באמת האזרחים עושים הכול במו ידיהם ואינם עושים דבר בעזרת כסף : לא רק שאין הם משלמים כדי לפטור עצמם מחובותיהם , אלא הם גם מוכנים לשלם כדי למלא את החובות בעצמם . אני רחוק מאוד מהדעה המקובלת — אני סבור שעבודות 276 מנוגדות לחירות פחות מתשלום המסים . החובה ככל שהמדינה בנויה טוב יותר , כך ענייני הציבור עדיפים בעיני האזרחים על ענייניהם האישיים . יש אפילו פחות עניינים פרטיים ] במצב כזה [ , משום שמאחר שטובת הכלל בסיכומה מיטיבה יותר עם כל יחיד , נותרות לו ] בסופו של דבר [ פחות דאגות פרטיות . בישות מדינית המונהגת כהלכה , הכול חשים אל ההתכנסויות הציבוריות ; ] ואילו [ תחת ממשל גרוע , איש לא ירים רגלו לצעוד לעֶברן , משום שאיש אינו מתעניין במתרחש שם משום שצופים מראש שהרצון הכללי לא ישרור בהן , וכן משום שהדאגות האישיות סופגות אליהן את כל האנרגיות . החוקים הטובים גוררים אחריהם חוקים טובים יותר , חוקים רעים מובילים לחוקים גרועים יותר . ברגע שמישהו אומר על ענייני המדינה " מה אכפת לי ? ", היו בטוחים שאבוֹד אבדה המדי...  To the book