האמנה החברתית 137 ההתכנסויות שלא מן המניין שאירועים בלתי צפויים עשויים לתבוע , מן ההכרח שיהיו התכנסויות סדירות , בפרקי זמן קבועים , שדבר לא יוכל לבטל או לדחות — עד כדי כך שביום המיועד יזומן העם על ידי 268 החוק ועל – פי חוק , בלא שיהא צורך לשם כך בשום זימון רשמי . אך מלבד ההתכנסויות האלה , החוקיות מעצם תאריכן , כל התכנסות של העם שלא תזומן על ידי פקידי – הממשל הממונים לצורך זה ועל – פי הנהלים המוגדרים בצו , דינה להיחשב בלתי חוקית וכל הנעשה בה בטל ומבוטל , משום שהפקודה להתכנס גופא מקורהּ צריך להיות בחוק . באשר להתכנסויות החוקיות , המתרחשות לעתים קרובות פחות או יותר , הן תלויות בכל כך הרבה שיקולים שאין זה מן האפשר לספק כאן כללים מדויקים לעניין זה . אפשר רק לומר באופן כללי שככל שלממשל יש יותר כוח , כך על הריבון להתגלות ] בפעילות [ לעתים קרובות יותר . דבר זה , יאמרו לי , עשוי להיות יפה לעיר אחת , אך מה הדין כשהמדינה כוללת ערים אחדות ? היש צורך אז בחלוקת הסמכות הריבונית , או שמא יש לרכז אותה בעיר יחידה ולהבטיח את שעבוד כל השאר ? אענה על כך שאין צורך לעשות לא את זה ולא את זה . ראשית , הסמכות הר...
To the book