פרק ו על המונארכיה

האמנה החברתית 117 אכן יאה ונאה הכלל הזה , ואף אמת הוא מבחינות מסוימות . לרוע המזל , בחצרות המלכים לא יחדלו לשימו ללעג . העוצמה שמקורה באהבת בני העם , בָּרי שאין כמותה ; אך שבירה ומותנית היא , 223 המלכים הטוביםולעולם לא ימצאו בה השליטים די סיפוקם . ביותר רוצים לנהוג בדרכי רֶשע ככל שיתאוו , בלא לחדול להיות האדונים ; ינסה מטיף פוליטי לשכנע אותם ככל שינסה , שמאחר שכוחו של העם הוא גם כוחם שלהם , הרי האינטרס הראשי שלהם הוא שהעם ישגשג , יתרבה ויטיל אימה — יודעים הם יפה שאין זו אמת . עניינם האישי הוא בראש ובראשונה שהעם יהיה חלש , עלוב , ושלעולם לא יוכל להתנגד להם . אני מודה שבמצב שבו הנתינים כנועים תמיד , לשליט אכן יהיה עניין בעם רב עוצמה , כדי שעוצמה זו , בהיותה עוצמתו שלו , תטיל את מורָאה על שכניו ; אך מאחר שאינטרס זה הוא משני וכפוף לאינטרסים אחרים , ומאחר ששתי ההנחות אינן מתיישבות זו עם זו , טבעי הדבר שהשליטים יתנו תמיד את הבכורה לכלל המשרת אותם באופן המידי ביותר . זה הדבר 224 אשר הציג שמואל ] הנביא [ בכוח רב בפני העברים ] הקדמונים [ , וזה מה שהוכיח מקיאוולי . בהֲשימו עצמו כמטיף לִקְחו למלכי...  To the book