פרק ט המשך

האמנה החברתית 91 הופך לקשה יותר לביצוע במרחבים גדולים , כשם שמשקל הופך לכבד יותר בקצהו של מנוף גדול . הוא נעשה גם מכביד יותר ככל שחלקי המדינה מתרבים , שכן לכל עיר המִנהל שלה הממומן בידי תושביה , לכל פלך המִנהל שלו הממומן אף הוא בידי תושביו ; לאחר מכן באות המושלויות , האחשדרפנויות , התת – מלכויות , שאף אותן יש לממן ביתר רחבוּת ככל שעולים בסולם , ותמיד על חשבון העם האומלל ; ולבסוף בא המִנהל העליון המוחץ הכול תחתיו . כה הרבה מעמסות – יתר סוחטות ללא הרף את כוחות הנתינים ; ולא רק שאין הם זוכים לממשל טוב יותר בכל ההיררכיה הזאת , אלא הממשל הוא אפילו גרוע יותר מאשר אילו היה מעליהם שלטון אחד . ועם זאת רק מעט משאבים נותרים לנסיבות חריגות , וכאשר יש צורך בהם , המדינה עומדת תמיד על סף חורבן . ואין זה הכול : לא רק שהממשל עז ומהיר פחות לדאוג לקיום חוקיו , למנוע פגיעות , לתקן עוולות ולקדם פני התקוממויות העשויות להתרחש במקומות מרוחקים , אלא שהעם גם רוחש פחות אהבה למנהיגיו שמעולם אינו רואה אותם , למולדתו שהיא בעיניו כמו העולם כולו , ולאחיו – האזרחים שרובם הם , לדידו , זרים . אותם 129 חוקים אינם יכולים ל...  To the book