האמנה החברתית 79 השליט אומר לו : ראוי בעיני המדינה שתמות , עליו למות ; שהרי רק בתנאי זה חי בביטחון עד אותה עת , וחייו אינם עוד רק בחזקת נדבת הטבע , אלא גם מתנה על תנאי מידי המדינה . 93 שהמדינה מֵשיתה על פושעים אפשר לראותאת עונש המוות מאותה נקודת ראות : כדי לא להיות קורבנות לרוצחים , הסכימו בני אדם למות ] להיות מוצאים להורג [ אם יהפכו בעצמם לרוצחים . בחוזה כזה אין אדם קובע את שליטתו בחייו , אלא רק נותן את דעתו להבטיחם , ואין להניח שמישהו מכורתי – האמנה מהרהר באותו רגע באפשרות שייתלה . מלבד זאת , כל עבריין התוקף את חוקי החברה הופך בפשעיו למורד ובוגד במולדת ; בהפֵרו את החוקים הוא חדל להיות חבר בה , ואפילו עורך מלחמה נגדה . בסיטואציה כזאת הישרדותה של המדינה איננה מתיישבת עם הישרדותו ; אחד מהם צריך לכלות מן העולם , וכאשר ממיתים ] אדם שנמצא [ אשם , הרי זה כאויב יותר מאשר כאזרח . ההליכים והמשפט עצמו הם ההוכחות וההכרזה שהפר את החוזה החברתי , ועקב זאת אין הוא עוד חבר במדינה . והנה , מאחר שהוא רואה עצמו ככזה , לפחות בעצם שהותו בה , יש לכרות אותו ממנה בהגליה כמי שמעל בברית , או בהוצאה להורג כאויב...
To the book