הבסיס הרגשי לחברה הגונה

133 אחרית דבר | רגשותיה של החברה ההגונה ערערה על הטענה שלאהבה יש תפקיד בעניינים פוליטיים . אילו מילאה האהבה תפקיד בפוליטיקה, כך טענה, לעולם לא היה בנו הכוח לסלוח או לשפוט . ארנדט 4 באופן דומה הרחיקה לכת וטענה שהאהבה מתעלמת מן הפרטים הייחודיים שלנו, לאדישות שמאפיינת את ה- agape . אהבה שכזאת אינה מאפשרת ( ואף אינה מתירה ) לבני האדם לשפוט ולהעריך, וכך היא מונעת מהם את האפשרות לקבל החלטות בעצמם ולקיים צדק והוגנות . יתר על כן, האהבה היא פרטיקולריסטית . אין אפשרות להרחיבה לרבים אחרים, שכן אז עצם טבעה מאיים להתפוגג . לבסוף, אהבה היא רגש גרוע מאוד לבסס עליו קשרים בחברה האזרחית, כי היא כוללת תמיד מרכיב נרקיסיסטי מסוים : אני אוהבת את אותו אחר שאוהב אותי בחזרה ; אני אוהבת באחר הזה את עצם העובדה שהוא אוהב אותי . בחברות ליברליות הקשר הפוליטי מתחיל, לדעתנו, מעמדה שונה : הוא מתחיל מתוך מרחק וזרות, וגם מתוך קונפליקט . התפיסה הזאת של התחום הפוליטי מופיעה אצל אריסטו, ניטשה וארנדט, שהבינו את הפוליטיקה כ- polemos ( פּוּלמוּס ) — כזירת קונפליקט, ואפילו כשדה קרב . אחת המטרות העיקריות של הליברליזם היא להחיל ...  To the book