סיפורו של גל שמר

142 | החינוך הקיבוצי בגיל הרך אצל הדוד שלי . בדיוק כשסיימתי את התואר, התפנה מקום בריאלי . התלבטתי אם לפנות לשם, אבל חברה שעבדה שם אמרה לי : גל, מה שאתה תיצור פה זה מה שיהיה, יש משאבים ליצור הכול . ובאמת קיבלו אותי בשמחה : גבר ! המנהלת, שזו הייתה השנה האחרונה שלה, קיוותה מאוד שיהיה בחור גנן, כי במודל שלהם של שני גננים הם קיוו לגנן וגננת בכל הגנים . לצערם, המצאי לא מאפשר את זה בינתיים . זהו, ומאז אני שם ובאמת עושה שם דרך "כיפית" מאוד . זה מקצוע שאתה לא יכול להפסיק ללמוד באמת אני זוכר שלא הייתה התלבטות היכן ללמוד . כולם כיוונו אותי לאורנים . באתי ליום פתוח, הציעו לי מסלול מקוצר . אמרתי, לא, תודה . אפילו לא הבנתי את ההשלכות של מה שאני עושה, אבל אמרתי שברצוני ללמוד לתואר הזה בנחת וליהנות, ובדיעבד אני מרגיש שזה היה נכון לפרוס את הלימודים על ארבע שנים . הייתי פנוי מאוד ללמידה, שזה אגב דבר גדול מאוד, יש רבים שצריכים לשרוד, להרוויח כסף, לסיים את החודש, ואני הייתי בלימודים . הדבר שמשך אותי מהרגע הראשון באורנים היה המקום עצמו . משהו בגבעה הקסומה הזאת, בהתנשפויות כשמטפסים פה בין השבילים, עם הספריי...  To the book