סיפורה של צילה גביש

סיפורה של צילה גביש | 95 הייתי רוצה שבזמן ההכשרה למקצוע, המודעות לפוטנציאל הילדי תפותח . [ שנלמד ] איך לגלות, להקשיב למסוגלות הילדית לפני שאנחנו עוצרים את הילד או מזהירים אותו . ודאי שילד צריך להיזהר, אבל האם להיזהר משמעו לעצור אותו או להרחיק אותו ? אולי יש להדריך אותו : "רגע, שב, עכשיו תוריד רגל, ועוד רגל, ועכשיו אתה יכול ללכת" . . . אני רוצה שנדע ליצור לילדים אתגרים מוטוריים, אתגרים בחומרי אומנות, במשחק החופשי, אני רוצה את זה בכול . היום הכול מגויס . אם נותנים לילדים למשל חומרי אומנות, זה מייד מגויס למטרה, למטרות הנושא . ילד יושב באופן ספונטני ומצייר, ומייד שואלים אותו : מה ציירת ? זאת אומרת, הכול מנותב למטרות שהמבוגרים רוצים שילד יכוון אליהן . ככל שאת מרשה לעצמך לשחרר את הילדים, כך נדרש ממך יותר אמון בילדים . כשאת משדרת אמון, הם מקבלים אחריות, על עצמם, על זולתם, הם פנויים לעצם העשייה, ופתאום יש לך חוויה שהם יודעים או מסוגלים להרבה יותר . את עובדת כבר עשרים שנה עם ילדים, וילד מראה לך פתאום אופק נוסף . יכול להיות שהאופק הזה היה, אבל לא הבחנו בו . לפני שבוע זה קרה לי . אני מקבלת כאן כי...  To the book