|
|
גיליון 98 59 המשימות הראשונות שהוטלו על אנשי השירות היו איתור ומעצר לחקירה של אנשי הארגונים הפלסטיניים שנותרו בשטח שנכבש . הלבנונים עצמם לא נתפשו כסיכון ביטחוני שיש לטפל בו . דוגמה למדיניות זו הוא סיפורו של רכז שב"כ שהיה בין הראשונים לעלות ללבנון והוצב בנפת צור : מספר שבועות לאחר כניסתו לתפקיד הגיע אליו לביקור ראש השב"כ דאז, אברהם שלום ז"ל ( להלן – אברום ) . השניים ביצעו סיור שטח מזרחית לצור, ובמענה לשאלות של אברום הרכז סיפר על מספר סוכנים שיעים, בכפרים עליהם היה אחראי, שאותם הצליח לגייס . אברום נזף בו קשות והבהיר לו כי המשימה העיקרית בה צריך לטפל השירות היא מחבלים פלסטינים ולא לבנונים . ניסיונו של הרכז להסביר כי הצרות שלנו יגיעו גם מכיוון השיעים, לא זכו לקשב של אברום, ובו במקום הוא הורה להחזיר את הרכז למקום עבודתו הקודם, מפני שאינו מתאים ואינו מבין מה נדרש ממנו בלבנון . וכך אכן היה . מקרה זה מעיד כאלף עדים על הלך המחשבה הראשוני של קברניטי המערכת בשב"כ בתחילת הדרך – עיסוק בטרור פלסטיני ולא בטרור לבנוני שמבחינתם – לא היה קיים . מגמה זו תשתנה מהר מאוד בהמשך הדרך, כאשר יתברר כי בדרום לב...
To the book |
|
|