|
|
96 אנה גלמן 27 שניים שהם תמיד הטרו, שניים, גם ש"שמחים השניים מהאחד" . אם הם שייכים לאותו המגדר . אין זה משנה מה המין הביולוגי שלו, מה המגדר - הוא תמיד אחר . האחרוּת הזו פותחת את הדיאלקטיקה הנצחית שבין הסובייקט שנמשך לאחר שבלתי אפשרי להתחבר אליו . האחר שמשתוקקים לתשוקתו, ושגם כשנדמה שהיא נמצאה, תמיד תיוותר שארית . מה זו "מיניות יותר ראויה" ? הרי הסובייקט לא בוחר את התענגותו, שהיא מיזוג של גוף ושפה שלא ניתן לתכנון או לחינוך . זוהי התענגות קונטינגנטית, שמתקיימת בתוך כללים של חברה ותרבות . בין הרישומיים הארוטיים שהוא מרגיש ב"גוףבשר" לבין המסמנים של התרבות, כל סובייקט חייב ליצור את הדרך שלו לאשר את התענגותו לעצמו, בשבילו . לאשר, לא להיכנע לקונבנציות וגם לא להיכנע לציוויים של הגוף שהוא תמיד פרוורטי . לאשר, לדעת איך לעשות עם אופני ההתענגות השונים, איך להתמקם עם פחות בושה ועם פחות אשמה, ללא כפיה ארוטית, ועם מיניות ראויה יותר . אנחנו אומנם עדים בתקופתנו לפחות הדחקה של המיניות, אבל ללא ספק אנו גם עדים לאינפלציה של התענגות . השיח הקפיטליסטי מעודד להתענג . הכל מותר, הכל בהישג יד ומייד, ישנו עידוד ...
To the book |
|
|