חלק ב: מנהגי לוויה, קבורה ואבלות

234 רן רון ואורית רוזנבליט צורה וגבולות מאפיינים את האדם ומבדילים אותו מאלוהים, הן בגוף, והן במגבלותיו השונות - מה שאינו מסוגל לעשות ולחשוב . כשאדם מת קיומו הגופני אינו נוכח . גם לקיומו הנפשי אין קיום כשלעצמו . במובן זה הוא מתאחד עם ההוויה - הופך להיות כאלוהים . כמו אלוהים הוא נוכח באינותו . מנהגי האבלות היהודיים נועדו להעביר בשלום את המת לעולם הבא ולהיפרד ממנו בתהליך הדרגתי, שבא לסייע לנשארים לחזור לחיים יצירתיים . המושג "העולם הבא" מתאר את האופן שבו ימשיך המת לחיות בתודעת הנשארים בחיים . תפיסה זו של העולם הבא מצטרפת למושגים כמו "בניין עדי עד" משבע הברכות בחתונה, ו"חיי עולם" שנידון בשער בר המצווה . טקס הקבורה יוצר הפרדה בין החיים והמוות, ואין זה מפתיע שהקבורה ומנהגי האבלות מתמקדים בנשארים בחיים וכמעט אינם עוסקים בשאלה מה קורה לנפטר לאחר מותו . אחד ממאמריו הקלאסיים של פרויד בנושא ההתמודדות עם 226 פותח בשאלה על הדומה והשונה בין המוות, "אבל ומלנכוליה", אבל ומלנכוליה ( דיכאון ) . שניהם נובעים מאובדן של אדם קרוב או של אובייקט שהוצב במקומו . האבל, להבדיל ממלנכוליה, הוא תגובה בריאה של האדם ל...  To the book