|
|
דוב בלום - יזדי 168 בתהליך הבנתו העצמית באופן מתמיד ומתמשך, כלומר, באופן ספירלי . ההוגה הסובייקטיבי, על פי קירקגור, אינו איש מדע אלא אומן, והקיום הוא אמנות . בחיבורו חזרה ( שם : 114 ‑ 137 ) הוא מתאר את המתח שבין מציאת אני גולמי לבין אני שהוא יציר כפיו של הדמיון ; בין אובייקטיפיקציה עצמית לבין חופש היצירה . ישנו מתח בסיסי בין ההבנה העצמית המתייחסת אל האני כנתון, כיש שצריך למצוא אותו, לבין היצירה העצמית המתייחסת אל האני כמתהווה, כיש שצריך "להמציאו" . התיאטרון של קירקגור מבטא את התשוקה הפנימית של האפשרויות למימוש עצמי מלא, ועל האדם למצוא את עצמו דרך משחק צללים זה . כלומר, התיאטרון הוא תחום של השלכת אפשרויות עצמיות, שמתוכן ובתוכן האדם מוצא את זהותו . זהות כתוצר של מבנים משחקיים תרבותיים המשחק מופיע כסטרוקטורת יסוד בהיסטוריה ובתרבות . סטרוקטורה זו מתגלה במגוון פרקטיקות . האויזינחה תופס את זהות האדם המשחק כפנימית, כמהותנית וככזו שעשויה לא להתממש עקב השפעת סטרוקטורות משחקיות‑‑חברתיות . האויזינחה ( 2009 ) מראה כי בימי הביניים ההתייחסות אל הזהות הייתה כאל תפקיד משוחק ותו לא . בתקופה זו, המִשחק ...
To the book |
|
|