|
|
דוב בלום - יזדי 140 לגישה שבה על האנליטיקאי לחשוף את המשמעות האמיתית של דברי המטופל . הוא מזהיר מפני ה"הבנה", וגורס כי על האנליטיקאי לקבל את דיבורו של המטופל כפשוטו . ככל שתבין פחות, כך תיטיב להאזין . להבנה יש קונוטציות שליליות עבור לאקאן, שכן משתמעת ממנה האזנה ששואפת להתאים את דיבורו של האחר לתיאוריה מן המוכן . כדי להימנע מכך, נדרש האנליטיקאי לשכוח את מה שהוא יודע כאשר הוא מאזין, וכאשר הוא מציע פירושים עליו לעשות זאת "בדיוק כאילו היינו חפים לחלוטין מתיאוריה" ( שם : 227 ) . לדבריו, הפירוש האנליטי אינו צריך עוד לנסות להבין ובכך להעניק משמעות, אלא דווקא לשבש הבנה ומשמעות : הפירוש אינו מכוון כל כך למציאת מובן ( making sense ) , אלא יותר לצמצום המסמנים להיעדר המובן ( non sense ) שלהם, במטרה למצוא בדרך זו את הגורמים הקובעים את כל מעשיו של הסובייקט . חירות כהיקסמות אבקש לבחון את חירות האדם המשחק בטיפול כאשר הוא נתון לתהליכים פרשניים . תהליך פרשני מסורתי מוביל למצבים של הסתכנות : כאשר הטקסט התרבותי או הטקסט שקיים במשחק האנליטי נתפס כאובייקט, ככזה שניתן להתחקות אחר כוונתו המקורית והיחידה, אין ...
To the book |
|
|