|
|
דוב בלום - יזדי 114 במאמר "דחפים וגורלותיהם" מתמודד פרויד ( 1957 , Freud ) עם הגדרת מושג הדחף ( drive , instinct ) : "הדחף מופיע לפנינו כמושג המצוי בקדמה בין הנפשי לגופני, כייצוג הנפשי של גירוי שמקורו באורגניזם עצמו ומגיע לנפש" ( שם : 121 ) . לטענתו, על אף היות הדחף פנימי ומולד, הרי שאחד ממאפייניו הוא פנייתו החוצה, אל מטרה . הדחף הפרוידיאני משמש כמניע מרכזי להתפתחות בכלל וכן להתפתחות של תודעה וחשיבה . שחרור האדם מכבליו וממועקות נפשיות כרוך בפתרון של קונפליקטים אינטרה פסיכיים שמקורם בדחפים : "הכוחות שאנו מניחים כי קיומם מהווה את היסוד לתחושות המתח ומקורם בצרכים של הגוף ( איד במקור ) נקראים דחפים" ( 148 : Freud , 1964 b ) . פרויד ( 1989 , Freud ) מסביר שמכלול האנרגיה הנפשית שוכן באיד ולפיכך הוא מהווה את ספק הכוח העיקרי של האישיות . האנרגיה הנפשית מורכבת מכלל האינסטינקטים והדחפים האנושיים המולדים, שאותם הוא חילק לשתי קטגוריות . אינסטינקטים של מוות, תָָּנָטוֹס ( Thanatos ) ; ואינסטינקטים של חיים, אֶרוֹס ( Eros ) . מטרתו של דחף הארוס הינו שימור החיים . ניתן להשוות בין ההיקסמות בקרנבל, שבעיק...
To the book |
|
|