|
|
דוב בלום - יזדי 48 כמשחק כשלעצמו, ובאופן תכוף יותר מהמערכה השנייה . למעשה, מטרת המשחק העיקרית הייתה התגוננות מפני צער ואי‑‑עונג בעקבות עזיבתה של האם . כלומר, אף על פי שעקרון העונג אפשר לילד שליטה, מעבר מפסיביות לאקטיביות והפקת הנאה מרובה - זו המטרה המשנית, וראשית אנו עדים להגנה מפני אי‑‑עונג . אנליטיקאים שונים פענחו בדרכים מגוונות את סוגיית המשחק בסליל העץ . המשותף ביניהם הוא ראייתו כאקט סימפטומטי, המעיד על עיסוק נסתר מהעין . פרויד מדגיש את המשחק של נכדו כניסיון להתגונן מצער, ואילו ויניקוט ( 2018 ) מדגיש את תהליך הפנמתה וייצובה . הסליל, כאובייקט המשחק, מייצג את האם הפנימית . באמצעות הסליל האם הופכת ל"רכוש" של הילד, ועליו לתחזק את קיומה המיטיב בנפשו . הנכד תר אחר קביעות ויציבות של האם הפנימית ומתמודד עם שינויה בנפשו : "אם פנימית זו [ . . . ] עשויה להיות אוהבת או מפחידה או לעבור במהירות מיחס אחד ליחס אחר" ( שם : 50 ) . הדיאלוג שוויניקוט מציג הוא בין פנים לחוץ, בין האם הפנימית לבין האם החיצונית . כאשר האם הפנימית, בדמות הסליל, לא נהרסת ונשארת לבבית וברת משחק, ההישג הוא ביטחון לגבי גורל הא...
To the book |
|
|