בלפור

יקומים מקבילים 508 שומע אותי ונוהר ממילא, "יאללה לנהור ! " ליד מלון המלכים צלמת פתחה סטודיו . עם יריעת רקע לבנה, תאורה עם מטרייה וכל הלוק . היא מזמינה את המפגינים להצטלם עם השלטים והתחפושות . כולם דופקים פוזות וזאת הצגה כשלעצמה . לידה עומדים שני בחורים שעוטים קולקציה זוגית אנינה וטורדת מנוחה . שניהם חובשים כובע בארט, על חולצותיהם הלבנות רקומה בקפידה המילה "מזרחי" . הקפל החד במכנסיים גבוהי הגיזרה מגוהץ . תלתליהם הכהים מסורקים באופן מוזר, ספק קוקיות ספק פאות של תימני . הם אינם מתרוצצים או צועקים, רק עומדים ככה, בסטייל, מדגמנים את הפיוז'ן המתעתע שלהם . אני מתנצלת ואומרת להם שזה באמת לא מנומס לבהות אבל אני לא מצליחה להפסיק, וממש מבקשת שייגשו לצלמת להצטלם . הנה, ממש פה, פליז פליז . אני לא יודעת להסביר איך כל זה עושה מהפכה, אבל האלגנטיות השקטה, רוויית הניצחון של שני עלמי החן עושה לי מהפכה בקישקעס . השוטרת המתחזה מזדנבת אחרי השוטרים האמיתיים, שפורצים בריצות ראווה פתאומיות לכאן ולכאן . הדשדוש הבהול שלה והאף האדום עושים מהם בדיחה מענגת . היא מצמידה לי מדבקת לב למצח . לפני שאני נרדמת בהסעה חזרה ...  To the book