טיול בנווה שלום בעקבות עמיה ליבליך

פרק שישי : עַם 411 לריטריט שתיקה . אילו הייתי מגיעה לכאן בלי לקרוא את הספר, הייתי חושבת מן הסתם שהגעתי לגן עדן, כך זה נראה . המדינה אמנם הפנתה עורף ליישוב, אבל ניכר בו שתורמים רבים ביקשו לפצות על מה שהיא החסירה ואף להרעיף ולהוסיף על כך, כדי לסייע למקום להגשים את שמו . המבנים והנכסים הקהילתיים רבים : בית הספר היסודי הדו - לשוני הראשון, בית הספר לשלום, המרכז הרוחני, היכל "דומייה"', גנים, אולמות, מלון, בריכת שחייה . כל מה שצריך כדי ליישב סכסוכים בנועם, בהסבה, בתנאים מפנקים . כיוון שקראתי את הספר אינני יכולה לשוטט כאן בשלווה כבוּרה . כל פרט בחצר המשק הוא עדות למורכבות דחוסה ומבעבעת . לכל החלטה נלווים תלי – תלים של דיונים מתוחים ומאמץ קולקטיבי עצום להכיל את האחר . המקום אמנם נראה קצת כמו אחת הקהילות הרוחניות עתירות הפכפוכים והניחוחות, אבל היופי כאן טובל באירוניה דקה . נווה שלום הוא כנראה הכפר המשכיל ביותר בישראל, כולו פרופסוריות ודוקטורים, אנשים משגשגים ויוזמות אמיצות . לנועם שוסטר אליאסי, סטנדאפיסטית צעירה ומבריקה שנולדה וגדלה פה, יש פאנץ' על זה : "נולדתי בנווה שלום, אתם יודעים, זה מקום שח...  To the book