ניו אייג'

יקומים מקבילים 316 היה להתקבל אילו הוקרא, למשל, במעגל דיבור בכינוס ריינבואו, ושאלתי את עצמי למה אני מחייכת . אולי מפני שכתיבה אקדמית היא על פי רוב נטולת הומור עצמי, וזה כבר מצחיק, בייחוד בהקשר אנרכו – מסטולי כמו ריינבואו . האם מחקר אנתרופולוגי של שבט מסוים אינו מצחיק ? אפשר שאת אנשי השבט הוא דווקא כן מצחיק . בניגוד לחיי שבט בעלי חוקיות פנימית סדורה, הריינבואו הוא תרבות – נגד הכוללת אינסוף רעיונות, השפעות, מסורות עתיקות ועכשוויות, זרמי מחשבה, שיטות טיפול ו"אופני בחירה צרכניים" . רק כמה מנהגים קבועים פחות או יותר בקושי מחזיקים את כל זה יחד . הוא גם תופעה חברתית ייחודית של קהילה זמנית שמתקיימת בלי הנהגה או בחירות, כוללת מגוון אנשים ממעמדות וגילים שונים ודואגת לכל באיה באופן שוויוני . הניסיון ללכוד את המכלול הזה בכלים מתודולוגיים סדורים ודקדקניים אמנם אינו משולל היגיון, הרי הכול בר – חקירה, ובכל זאת - מצחיק . השפה האקדמית הנוקשה מנוגדת כאן לחלוטין למושא החקירה שלה . כאן המטרה אינה להציג הוכחות ולהסיק מסקנות, אלא רק לחוות חזק, הרבה, בכל הצבעים ובחברה טובה . עמדת החוקר כבד – הראש המבקר כחוצן...  To the book