משייח' אבריק לתנועת תרבות – סמכוני בהתרגשויות, רפדוני בצבעונין

פרק שני : תנועות כחולות וצבעים אחרים 127 האוצרים חברי תרבות מכירים היטב את כל המציגים והעבודות, הליווי האינטימי שלהם עוטף הכול . הם שואלים שאלות בקיאות וזהירות, מתהלכים בממלכתם יפים וגאים, שולחים שורשים אל תוך שורשיהם של אחרים . אחרי כמה שבועות אני מגיעה עם חברתי מהקהילה ומפיקת – העל המקומית לימור לפגישה בנוגע לשיתוף פעולה אפשרי בינינו לבין התנועה, כדי לנסות ולהעיר את טבריה . אנחנו מוזמנות אליהם לקומונה, וילה ישנה בסגנון שנות ה - 80 . אני מציצה לחצר לוודא שהגעתי לכתובת הנכונה ומיד מבינה שכן, כי כרזת בד שהודפסה לקראת אחד הפסטיבלים של התנועה משמשת כרשת צל מעל סדנת עץ מאולתרת בחניה . אני כבר מזהה את הסימנים : צבעים, אלתור, קריצה, ריח של מסיבה . בפנים, כצפוי, שפע של אמנות . כרזות, צילומים, ציורי אקריליק גדולים שעדי מסבירה שהם פרי סדנה של ציור קבוצתי . החבר'ה, בשנות השלושים המוקדמות שלהם, מסתובבים בסלון – מטבח בפמיליאריות, מתכוננים ליום העבודה . אין ילדים, הבוקר נינוח ונטול מהומות . כך נראית קומונה מבפנים, אני חושבת לעצמי ברטט . אבל זה חומק ממני, אותי כבר לכדו המשכנתה והמיינסטרים, לעולם לא ...  To the book