קיבוץ תמוז: לא פריבילגיים

פרק ראשון : קיבוצים עירוניים 31 בתוכן המקרר כשלקחתי משם חלב לקפה . לקחתי ופל, רק אחד . משרדי הקיבוץ והעמותה היו שקטים וריקים . יכולתי לבחון את הכותרות של התיקיות ולעיין בעלונים העוסקים בכל מיני יוזמות חברתיות : קידום טיפולי שיניים חינם לקהילה, מועדוניות, עסק חברתי של נוער נושר . שני חברי תמוז שהגיעו עד מהרה לשוחח איתי, אבנר ותָמְרי, היו פתוחים ועליזים, נלהבים לתאר את ביתם . הם הרבו לסתור זה את זה ולהתווכח, לנפנף באצבע זו בפני זה כמו מתוך הרגל, אבל רגע אחר כך לשכוח מזה ללא כל משקעים ולדהור הלאה, לוויכוח הבא . הם הרבו לתאר את השלווה והביטחון שהם מוצאים בחיי השיתוף הכלכלי : משפחה לא בוחרים, וגם כאן לא תמיד כולם החברים הכי טובים שלך, אבל לכולם ברור מאליו שמדובר בשותפות . הם "קודם כול סוציאליסטיים ורק אחר כך משימתיים . " הם משתדלים לאפשר לכל חבר את מרב החופש, המעשי והרגשי . אם מישהו רוצה לצאת ללימודים או להפסיק לעבוד לזמן – מה ולחפש את עצמו, הוא לא חייב לתת דין וחשבון לאיש . הוא חלק מהקבוצה ללא תנאי . השיתוף הכלכלי הוא אמצעי וגם אידאל, הוא מחזק את השיתופיות החברתית והרגשית, ומאפשר לתמוך בחב...  To the book