|
|
] 53 ] ח . לשון הספר ושיטתי של העברית המקראית המאוחרת במימושיה הסינכרוניים והדיאכרוניים . מחקר כזה צריך להתייחס לכל השאלות הרלוונטיות, כגון התפתחותה והישרדותה כלשון חיה בתקופה הבתר-גלותית, ההיקף והמוצא של ההשפעה הארמית, ההשפעות של לשונות אחרות, שמיות ולא-שמיות, מעמדה בתהליך המעבר מן העברית המקראית ללשון חז"ל, ועוד . התשובות לשאלות אלו צריכות לקחת בחשבון את כל החומר של דה"י, והן תתרומנה לתמונה בהירה יותר של שלב זה בהתפתחות הלשון העברית . צעדים ראשונים בתחום זה הן עבודות המחקר של כהן ויוסטן . בתוך התחום הרחב של העברית המקראית המאוחרת יש לדה"י תכונות לשוניות וסגנוניות מיוחדות לו . השוואת הלשון שלו לגופי לשון מאוחרים אחרים כגון עו"נ, דניאל או אסתר, עשויה להבליט את הקווים האישיים המיוחדים של מחבר הספר ( ראו למשל יפת ) . ואולם כיוון שמה שתואר לעתים קרובות בעבר כסגנונו האישי של מחבר דה"י התגלה במהלך המחקר כהשתקפות של רובד לשוני כללי ( ראו למשל ויליאמסון ) , ההבחנה בין רכיבים סגנוניים ייחודיים לדה"י ובין השימוש הלשוני הכללי של התקופה נעשתה בלתי-ודאית, וחייבת להתבצע בזהירות מרבית . א' בנדויד, ל...
To the book |
|
|