|
|
] 39 ] ו . הנוסח והתרגומים הוא דן בשאלת מוצאו, מצב המסירה שלו כפי שהוא מתגלה בקבוצות השונות של כתבי-היד, בעיות הטקסט שלו וכו' . מסקנתו הסופית של אלן ( עמ' 166 ) על מוצאו של תרגום השבעים עומדת בניגוד מודגש לזו של טורי, שאומצה על ידי קרטיס ( עמ' 38 – 40 ) , שהתרגום המקובל של דה"י אינו 'התרגום היווני העתיק' אלא תרגום תיאודוטיון – מסקנה המגבילה עוד יותר את תרומתו למחקר הטקסט של נוסח המסורה . אף על פי שאלן מצטט את טענתו של אלמסלי שבמקומות שבהם הטקסט העברי משובש, "אי-אפשר להסתייע בתרגום השבעים מפני שהוא נעשה מתוך כתב-יד שהיה למעשה זהה לנוסח העברי הנוכחי" ( אלמסלי, עמ' 347 ) , אלן עצמו מסיים את מחקרו במסקנה אחרת, חיובית יותר : "כאשר משתמשים בתרגום השבעים לדה"י בזהירות הדרושה, הוא מספק בצורה מוקפאת את הטקסט העברי, שהוא עדות בעלת ערך למצב הטקסט של דה"י במצרים, במאה השנייה לפסה"נ" ( שם, עמ' 168 ; רודולף, עמ' VI ; ראו גם קליין 1966 ) . לא מעט מן הוַריאנטים בטקסט זה עדיין מציגים גרסה טובה יותר מנוסח המסורה ( כגון דה"א ב, כד ; ד, טו ; כו, יז ; דה"ב א, יג ; יד, ו, ט ; יט, ח ; כב, ב ; ל, כב ; לב, כב ...
To the book |
|
|