א. שם הספר ומקומו באסופה המקראית

מבוא ] 4 ] בדעות שהשמיעו כמה מאבות הכנסייה הסורית, שטענו שיש להוציא את הספר מכתבי הקודש ( ראו וילי, פרשנות, עמ' 13 ) . ואולם להוציא קולות מאוחרים אלו, קדושתו של הספר והכללתו בקנון המקראי נתקבלו בכל המסורות . נראה שברשימת שלושה עשר הספרים שבהם "כתבו הנביאים את תולדות האירועים של זמנם" ( יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון א, ח [ 40 ] ) , כלל יוסף בן מתתיהו גם את דה"י . לפי העדות שבמשנה, ספר דה"י הוא אחד הספרים שקראו בהם לכוהן הגדול בערב יום הכיפורים כדי שלא יירדם ( יומא א, ו ) . ההערה "מדם הבל עד דם זכריה" שבברית החדשה ( מתי כג, לה ; לוקס יא, נא ) מעידה שספר דה"י, שבו נזכר זכריה, נכלל במסורת הקנונית היהודית . מקום הספר כאחרון ספרי המקרא נקבע כבר בברייתא ( ב"ב יד, ע"ב ) , וזה גם מקומו ברוב כתבי-היד ובמהדורות שבדפוס . ואולם באסכולה המרכזית של מסירת המקרא, המתגלה, בין היתר, בשני כתבי-היד החשובים ביותר : כתב-יד סנקט פטרסבורג / לנינגרד B19 A וכתר ארם צובא ( שעל פיהם הוכנו המהדורות של BHS-ו BHK ושל מפעל המקרא בירושלים ) דה"י הוא הספר הראשון בין הכתובים . סדר זה משתקף גם באַפַּרַט של המסורה ובספרי מסורה...  To the book