|
|
] 23 [ בין מושקעות לשקיעה * * * לאחר כמה וכמה ניסיונות יעל ואני מצליחות סוף-סוף לדבר . יעל אומרת : ״אין, זה פשוט בלתי אפשרי . בכל פעם שהבאתי את עצמי להתקשר אלייך, לעשות את הצעד שאני כל כך צריכה, תמר התחילה לבכות או שאת לא היית זמינה . כבר חשבתי שלעולם לא נצליח״ . היא נשמעת מותשת, אך במקביל מדברת מהר מאוד, כמו ממהרת להספיק, לפני ש . . . ״טוב, בואי ננסה לקבוע, לפני שתמר תתהפך עליי״ . כשאני מציעה לה מועדים לפגישה, היא אומרת שהיא צריכה לבדוק אם יהיה לה סידור לתמר בת השלושה חודשים . היא מופתעת כשאני מבקשת שיבואו יחד . ״מה, באמת ? נצליח לדבר כשתמר שם ? ״ ההפתעה הופכת לחוסר רצון : ״בעצם, זה לא נראה לי רעיון טוב . אני כל כך מחכה לצאת קצת לנשום אוויר, ללכת ברחובות ולהיות רק אני, להתרכז בעצמי לשם שינוי, ואני ממש לא רוצה לקלקל לי את זה״ ; בהמשך עולה ממנה גם חשש — ״את פשוט לא פגשת את תמר . היא לא כמו התינוקות האחרים שאולי באים אלייך — זאתי, אי אפשר להתעלם ממנה לרגע אחד . מגנט של תשומת לב . אם לא מתייחסים אליה, היא צורחת״ . אני מתעקשת ששתיהן יבואו יחד ו״נמצא את הדרך להכיר את שתיכן . גם אם זה לא יהי...
To the book |
|
|