פרק שני: בפולין אחרי המלחמה

"כאן לא סוגרים את הדלת . כאן אף אחד לא גונב" . ואשתו חייכה אלינו חיוך כה לבבי, שהחששות נשכחו . החיוך הראשון בישראל . 77 פרק שני בפולין אחרי המלחמה נסיכת התירס | מירה קרום לדובסקי 78 המרתף השונה לחלוטין לאחר השחרור בידי הצבא האדום, עזבנו את פוז'ניקי והגענו, אינני יודעת כיצד, לעיר מונסטז'יסקה . היינו ללא פרוטה, ללא פת לחם וללא סיכוי לקורת גג מעל ראשנו . אימי – ושוב אינני יודעת כיצד – מצאה קבוצת ניצולים יהודים שהתגוררו במרתף של בית שנחרב בהפצצה . כשהגענו לשם ישבו כולם בשורה על הרצפה ונשענו על הקיר . הם פינו לנו מקום . מישהו הגיש לאימא פרוסת לחם יבשה . אימי חילקה אותה לשניים ונתנה לי אחת משתי החתיכות . ישבנו ואכלנו מול דלת פתוחה לרווחה . לפתע הופיע בפתח חייל הצבא האדום, מקלע בידו וצחוק פרוע בפיו . הוא אמר משהו ברוסית ואז לאחר מכן ירה צרור כדורים מעל ראשנו . אימי השליכה אותי על הרצפה . נחרדתי, אבל כעבור רגע הרמתי את ראשי וראיתי שהחייל עוזב בעודו ממשיך לצחוק בקול . עד אז פחדתי מהגרמנים . הבנתי שהעובדה שחיילי הצבא האדום שחררו אותנו היא סיבה לאושר, ואילו החייל הזה היה עלול להרוג אותנו . למה ? ...  To the book