תמות שיריות כבבואה לעולמה הפנימי של לילי

לילי קשטיכר - האישה שכתבה באושוויץ | 179 לילי קשטיכר - האישה שכתבה באושוויץ | 179 התֵמָה הרביעית היא הצפיפות הנוראה, הרעב והתנאים הלא-אנושיים שבהם הוחזקו האסירות . שוב, דוגמה מהשיר "להיות במחנה המעבר בָּאיָה" : "רעב ועוני מחרידים תוקפים והורסים אותנו פה [ . . . ] / על אלף שבע מאות דרגשים" . כך גם : "הרטיבות, הקור הנוראי [ . . . ] / שלא יכאיבו לי הקללות, הסבל וההשפלה" ( מתוך "לרופאה בלאגר 15 C", ביוני 1944 ) או תיאורי "הגדרות המחושמלות" ו"רגבי האדמה הקשים" ( מתוך "לילה בבירקנאו" ) . על צפיפות נוראה זו היא מעידה גם ביומנה, שנכתב כאמור בארץ, בירושלים : בתום המסדר רצנו ונדחקנו לתוך הבלוק [ . . . ] הקאפו לא צריכה למהר, יש לה מיטה ומזרון קש משלה [ . . . ] לדרגש העליון קשה לטפס, גובהו כשני מטר, ללא סולם או כיסא, הבנות שנאלצו לישון בדרגשים העליונים התרוצצו מולנו כמו קופים המנסים לעלות על עצים [ . . . ] שש נשים ישנו בדרגש שינה אחד, כמו דגי סרדינים בקופסא [ . . . ] ישנו בצפיפות איומה, 292 על קרשים ללא מזרנים [ . . . ] קור הלילה היה מקפיא . תֵמָה חמישית הכרוכה בקודמתה היא הרעב הנורא המלווה בבושה,...  To the book