|
|
98 | לילי הלפרט-זמיר 98 | לילי הלפרט-זמיר השיר פותח בתיאור פסטורלי של "הלילה ירד, נח בעננים הכהים הכחולים / הרבה ילדים ישנים עמוק את שנתם בלאגר שלנו" . מהימנותו של פתיח זה היא בעייתית מבחינה היסטורית, כיוון שבמחנה הנשים לא היו ילדים . אפשר ליישב זאת אם מתייחסים להימצאות המשותפת הזו במסגרת של חלום . יש להביא בחשבון שרוב האסירות היו צעירות מכדי שיהיו להן ילדים . יתרה מזאת, בבלוק הנשים כמו בבלוק הגברים, לא היו ילדים, שכן אלה היו הראשונים להישלח אל תאי הגזים וכשהאמהות לא הסכימו להיפרד מילדיהן, הן שולחו — או בחרו ללכת, יחד איתם . מתוך הרישומים עולה כי ( למעט במחנה המשפחות ובמחנה הצוענים ) ב- 23 באפריל 1942 היו באושוויץ 846 נערים בסביבות גיל 14 – ,16 ואילו ב- 21 באוגוסט אותה שנה היו 192 יש לציין שרוב הילדים בגילאים במחנה הגברים 779 נערים, מיעוטם מתחת לגיל 14 . הללו הומתו מייד בהגיעם לאושוויץ, כיוון שלא היו כשירים לעבודה . כך למשל הומתו ב- 12 בספטמבר 1944 כ- 300 ילדים שהגיעו בטרנספורט מיוחד מקובנה . הם הובלו מהרמפה 193 אם כן, באושוויץ למעשה כעיקרון לא היו ילדים, למעט במחנה היישר לתאי הגזים . ...
To the book |
|
|