תנאי החיים במחנה הנשים

לילי קשטיכר - האישה שכתבה באושוויץ | 57 לילי קשטיכר - האישה שכתבה באושוויץ | 57 העמוסים המאוחרים, כלל לא הספיקו לקעקע מספר על זרוען . מבלוק הרחצה והרישום הועברו האסירות לבלוקים של המגורים, שחלקם נבנו באבן וחלקם בעץ . היו אלה בלוקים מאורכים דמויי אורווה, שבחלקם הגדול הרצפה הייתה אדמת בִּיצה ; בחלקם לא היה כל גג, או גג ראוי, כך שאם ירד גשם, הפכה רצפת הבלוק לעיסת בוץ . מובן שלא היה בידוד, ולפעמים בזמן עומס של קליטת אסירות, לא היה מקום על הדרגשים, והאסירות נאלצו לישון על הקרקע ובמעברים . אין פלא אפוא שנערות רבות, במיוחד הצעירות ההונגריות שבאו מהערים והתגוררו בבתיהן ללא תהליכי גטואיזציה ( כמו האסירות הפולניות או הצ'כיות למשל ) , פשוט זרקו עצמן על גדר התיל החשמלית שהקיפה את המחנה 102 רק בשנת 1943 הוחלפו בתי-שימוש השדה בחמישה בלוקים, ובהם הותקנו והתאבדו . חדרי רחצה ושירותים . אולם מספר הנשים היה עצום, ורובן ככולן סבלו משלשולים איומים . התורים לבתי השימוש היו ארוכים, והזמן שהוקצב להן היה מעט . לאסירות היהודיות לא הייתה כמעט כל אפשרות להתרחץ ולהתפנות . מי שנתפסה עושה צרכיה מחוץ לשירותים, 103 נש...  To the book