|
|
256 אחת ממעטים גימדה אצלי את מאורעות חיי שבמלחמה . כשחדלו לדבר ושאלו על הקורות אותי אמרתי : לא כלום . אני לא עברתי כלום , ומאז לא דיברתי . שנים רבות אחרי הפגישה ההיא לא יכולתי לומר ולספר מה היו חיי במלחמה , כי מה כל התלאות , הסכנות והפחדים שעברתי לעומת מי שחיו ומתו במחנות הריכוז וההשמדה . אם סיפרתי בימי הזיכרון לשואה זה היה תמיד משהו מחיי הילדים — אלה שבגטו ואלה של בית הילדים . לעולם לא על עצמי . אחרי שנים קראו חברים בספרה של חייק ' ה את שכתבה עלינו ועלי וטענו : למה לא סיפרת ? ואני , גם היום , ממרחק הזמן והתובנות הנאספות , יודעת שאי אפשר להשוות . אי אפשר להזכיר באותה נשימה את זכרון המחנות וזכרון חיי . אני זכיתי באפשרות לבחור את דרכי ולהוציא מן הכוח אל הפועל את בחירתי . הייתה זאת תולדת החינוך שהקנו לי הורי והצטרפותי לשומר הצעיר . גם כשבוחרים בלחימה , בקשה , במסוכן ובמאיים על החיים , הרי זוהי בחירה ! נשארתי בפולין עם כל האקטיבה של תנועות הנוער ששרדה מן הגטאות והיערות , וחברו לנו בוגרי תנועות הנוער ששבו מרחבי ברית המועצות . הייתה בי תחושה שזהו המקום הנכון ביותר להיות בו . לאסוף את שאריות ...
To the book |
|
|