|
|
ינואר 1943 - אוגוסט 1944 163 כבישים ואשתו העניקה לו את התואר אינג ' ינר — מהנדס — מה שעשה אותה חשובה מאוד בעיני עצמה . חודשים אחרי שכבר גרתי שם , חזרתי יום אחד עם מקלעות של ראשי בצלים ושומים . כמו יהודייה את נראית , אמרה לי . הולכת עם שום ביד . מעניין , עניתי לה וצחקתי , כך בדיוק חשבתי אני כל הדרך מהשוק . . . החדר ששכרתי היה בדירתם של מיסיה וטושק . אינני זוכרת את שם משפחתם . גם חייק ' ה שאחרי ככלות הגטו באה לגור איתי , לא זכרה . המון שמות אינני זוכרת ולא מצליחה לפענח מהו הקוד על פיו זכרוני נוצר או מוחק שמות של אנשים שהיינו איתם או לידם , ולעתים שרדנו בזכותם . ככל שהשנים חולפות והמרחק גדל שבים אלי מראות , תחושות , תמונות מקום , צלילים וקולות , אבל השמות אינם באים ואינני יודעת אל איזו ממגרות הזיכרון עלי לפנות כדי למצוא בה את המפתח לקופסת השמות . מיסיה , טושק ובנם ואלדק בן השלוש . משפחה פשוטה . מיסיה הייתה צעירה , כמעט בת גילי . טושק עבד בשמירה על מתקני המים של העיר . שמר על תקינותם וגם אבטח אותם , שלא יחובלו . קרוב מאוד לגטו עבד . במשמרות . פעם בלילה ופעם ביום . הם רצו מאוד להשכיר את החד...
To the book |
|
|