נספח ד: מתוך – אהבת הבריות ביהדות

262 מ א מ רי ש ד " ל מצרים שהעבידה את ישראל בפרך וציוותה להשליך תינוקות זכרים לנהר, הציווי הזה קיים בתורה . איך ניתן אם כך להעיז ולהאשימנו בכפיות טובה למדינה המארחת ? ממאמר זה עולה בבירור ששד"ל דחה מחד גיסא כל רעיון לשיבת ציון ממוסדת בכוחות עצמיים . מאידך גיסא, לפי המאמר הקודם, הוא סבר שיש לסייע פרקטית לשיפור מצבם הנוכחי של היהודים המעטים בארץ 140 ישראל ונתן עצות כיצד לדעתו יש לשפר ולקדם את מצבם . התקווה לתקומה, האמונה בביאת המשיח הובאו בפי רבים כהוכחה לאנטי - חברתיות ולהתנגדות לאהבת המולדת אצל בני ישראל . כיוון שהיהודים מאמינים שהנבואות הקדומות תתקיימנה, רוצים להסיק שאין הם רואים כמולדתם אלא את ארץ - ישראל ושהבעלות על אותה ארץ היא בראש מאווייהם . חלום שאף עובדות מכחישות אותו יומיום . הכול יודעים שבכל ארץ, שבה מותר ליהודים להיות בעלי רכוש, הם קונים מקרקעין, עודרים, מטייבים, עובדים, משפרים אדמות, שדות, גינות ; מקימים בתים וארמונות, פותחים בתי - מלאכה, בתי - חרושת ומפעלים מכל הסוגים . ואין הדברים הללו נעשים בגניבה ובידי אנשים מקטני האמונה ומקטני הדבקות בדתם ; אלא בידי רבים מאוד, דתיים בי...  To the book