פרק ז: גירוש נשים נכריות

104 מ א מ רי ש ד " ל בתורה, בעזרא ובנחמיה . שד"ל הפיל אותן אחת לאחת במכתב השני . טענתו הראשונה של יש"ר הייתה שר' יהודה החולק על רשב"י, ואינו מסתמך על הטעמים שהמקרא נותן אלא מסתמך על לשון המקרא בלבד, פסק שעמונית ומואבית מותרת כי כתוב בלשון זכר "עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית", מכאן שרשב"י החולק עליו סבור שעמונית ומואבית אסורות . על כך ענה שד"ל כי פשוט לומר שגם רשב"י סובר שהן מותרות ואין בעניין זה מחלוקת כלל מלבד שאלת מקור הדין . ר' יהודה לומד זאת מלשון הכתוב, ורשב"י לומד זאת מהטעם שנותנת לכך התורה : "על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ומים" ( דברים כג ה ) , והסביר – "דרכו של איש לקדם ואין דרכה של אישה לקדם" ( בבלי יבמות עז ע"א ) . גם את שאר הטיעונים דוחה שד"ל תוך שהוא מגלה בקיאות רבה והבנה ישרה במקורות . הוא קובע במהלך דבריו כמה עקרונות : א . איש קובע משפחה לפי המקרא ואישה אינה קובעת . לכן לבוא בקהל משמעו להקים משפחה בעם ישראל וזה קיים רק בזכרים . ב . לא היו ממזרים רבים בישראל . ג . דין ממזרת קל מדין ממזר . ד . אסור לגייר בכפייה, זהו נוהג נוצרי הפסול אצלנו . ה . נשות שלמה הרבות לא התגיירו...  To the book