אתנחתא טראומטית: על הטראומה של הלידה

דורית שיקיירסקי 228 ראנק מציין שוב ושוב שהוא עתיד לפרסם ראיות קליניות בעבודות אחרות . האזכורים הרבים של עבודות פסיכואנליטיות אחרות, בין אם כתמיכה לטענות ובין אם כבסיס לפרשנות, מעוררים את הרושם שראנק מנסה לשכתב את כל החשיבה הפסיכואנליטית, ובאותה הזדמנות להצביע על גישה פרשנית לתרבות האנושית כולה . דווקא ההכללה הגורפת מחלישה את הפרשנות שמציע ראנק, בשל החלתה על כל דבר ועניין ללא הבחנה . דוגמה בולטת להחלשת הפרשנות באמצעות הכללה אפשר לראות כאשר ראנק חוזר לעבודה מוקדמת שכתב על המיתוס של הולדת הגיבור, אגב הדגשת הרכיבים המלמדים על משמעות טראומת הלידה : כיוון שהתינוק שיהיה לגיבור נחתך מרחם אמו, הוא אינו יודע פחד ; עם זאת, טראומת הלידה אינה נחסכת ממנו, משום שמלידתו הוא רדוף על ידי אב שאינו רוצה בלידתו ; הוא מוסתר בתיבה המסמלת את רחם האם, וניצל ; שאר הסיפור של הגיבור עוסק בהישגים המשמשים פיצוי – יתר שנועד לשלוט בטראומת הלידה — הפיצוי הבולט ביותר הוא לזכות באם מחדש ; הקשר המיוחד לאם מיוצג על ידי היותו של הגיבור צעיר הבנים — משמע, איש לא היה ברחם אחריו . כשמופיעות שתי אמהות מוטיב זה מתייחס לאם ולמינ...  To the book